שיריה של מרינה מנשרוב הם נגיעות של רגש בתחומי האהבה, הטבע והמשפחה.

"הֲלָנֶצַח נִשְׂרֹד כְּשֶׁתְּהוֹם בֵּינֵינוּ?
הֲלָנֶצַח נְאַבֵּד מַגָּע?

יָמִים יָבוֹאוּ, יַגִּידוּ
גַּם לַתְּהוֹם הַזּוֹ גֶּשֶׁר בְּנִמְצָא…"

בְּמִכְחוֹל שָׁקוּף

בְּמִכְחוֹל שָׁקוּף אֲשַׂרְטֵט אֶת פָּנֶיךָ,
תְּלָמִים עֲדִינִים חֲרוּשִׁים הֵם.
עֵינֶיךָ כְּבוּיוֹת בִּמְעַט,
זוֹכְרוֹת אֶת שֶׁחָלַף מִזְּמַן.
יָגֵעַ מִן הַמַּסָּע,
נָח בְּצַד הַדֶּרֶךְ, לוֹגֵם עוֹד טִפָּה
שׁוֹטֵף בְּגֶשֶׁם אֶת עֲבָרְךָ.
שׁוֹטֵף, תּוֹלֶה לְיִבּוּשׁ,
מְקַפֵּל וְשָׂם בָּאָרוֹן.

מְשַׂרְטֶטֶת, רוֹאָה תְּלָמִים.
מְשַׂרְטֶטֶת, אוֹצֶרֶת זִכְרוֹנוֹת.
מְשַׂרְטֶטֶת וְכוֹאֶבֶת אוֹתְךָ.
אַתָּה שֶׁהָיִיתָ לִי
וְעוֹדְךָ.