עמנואל גרנצרז' נולד באיטליה בשנת 1929. ב־1939, חודשים אחדים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, היגרה משפחתו לטנג'יר שבמרוקו, שם שהתה עד 1943, שנת עליית המשפחה לישראל. בנסיבות אלו למד עמנואל בבתי הספר השונים, בין היתר את השפות איטלקית, צרפתית וספרדית, והופתע לגלות בהן מילים שבמבניהן בצבצו יסודות מקראיים. כבר בתקופת לימודיו בבית הספר התעניין בתופעות לשוניות אלו, אך נמנע מלעסוק בהן זמן רב.
האם ה"שורש" המקראי ושם העצם הצרפתי source (שעבר מצרפתית לאנגלית) מקורם אחד הוא? הרי הדעה הרווחת בקרב הבלשנים היא שהלטינית, שהצרפתית התפתחה ממנה, התגבשה ממקורות הודו־אירופיים ומיוונית, בעוד שמוצא המילה "שורש" הוא כנראה שמי. ואם נכון הדבר שהן ינקו ממקור אחד, מתי חלה התפתחות זו בדברי ימי העמים וכיצד הצטלבו המילים, שהרי שתי השפות נהגו בארצות רחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, תרתי־משמע?
תחושה דומה קיננה בלבו כאשר תהה על התופעה המוזרה שהמילה הספרדית seguro, שפירושה "בטוח" או "ודאִי", תואמת את המשמעות של הפועל העברי "סגור", המציין את הפעולה החיונית הנדרשת כדי לבטח מקום כלשהו, וכן בנִסיונו להבין את פשר התצליל הזהה־כמעט של המילה האיטלקית ragione (רג'ונה), שפירושה "תבונה", עם "רעיון" בעברית.
ריבוי התופעות המסקרנות שנאגרו בזִכרונו הביא בסופו של דבר את המחבר לנסות להתחקות אחר התהייה הלשונית ולבדוק אם אמנם למקרים אלו מקור משותף אחד.
ממצאי הבדיקה מעניינים ומפתיעים מאוד, בבחינת אשנב להיבט אטימולוגי ארכאי נדיר בדברי הימים של העמים.