“לְעִנְבָּר יֵשׁ תַּלְתַּלִּים
בַּקְבּוּקוֹנִים צְפוּפִים וַאֲרֻכִּים,
קְפִיצִים קַפְצָנִיִּים שֶׁל תַּלְתַּלִּים,
שׁוֹבָבִים וּמַתְרִיסִים,
מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּסְּרָטִים הַמְּצֻיָּרִים”…

סִפּוּר מָתוֹק וּמְרַגֵּשׁ, הַמֻּקְדָּשׁ לְכָל הַיְּלָדוֹת, הָאִמָּהוֹת וְהַסָּבְתוֹת הַמְּתֻלְתָּלוֹת, שֶׁחָווּ אֶת מַאַבְקֵי הַסֵּרוּק הַמַּתִּישִׁים, וְרַק בַּבַּגְרוּת גִּלּוּ אֶת סוֹד הַקֶּסֶם שֶׁבְּתַלְתַּלֵּיהֶן.

זֶהוּ סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁל לִיאַת רָמָתִי-נָבוֹן, הַמְּבֻסָּס עַל חֲוָיוֹת אֲמִתִּיּוֹת שֶׁהִתְמוֹדְדָה עִמָּן כְּיַלְדָּה, וְכָעֵת כְּאִמָּא. דֶּרֶךְ עֵינֶיהָ שֶׁל עִנְבָּר בִּתָּה מְתָאֵר הַסֵּפֶר אֶת הַהִתְמוֹדְדוּת עִם הַקֹּשִׁי שֶׁבְּסֵרוּק הַתַּלְתַּלִּים וְעַד לְגִלּוּי הַקֶּסֶם הַגָּדוֹל שֶּׁטָּמוּן בָּהֶם בִּפְנִים.
בְּעֶזְרַת נְגִיעוֹת מִכְחוֹל וְצִבְעֵי מַיִם עֲדִינִים הֶעֱנִיקָה עִירִית עֶזְרָא לַסֵּפֶר אִיּוּרִים מְאִירִים וְצִבְעוֹנִיִּים, הַמַּעֲבִירִים בְּפַשְׁטוּת מַפְלִיאָה אֶת הָרְגָשׁוֹת הַמֻּבָּעִים בְּכָל פִּסְקָה.