בספר שיריה הרביעי ממשיכה רחל שדה את הקו הפואטי של ספרה הקודם תחנות רוח בשירי טבע מתובלים בארס־פואטיקה ובנגיעות של שירי אהבה. כתיבתה חיה, בועטת, וישירה ללא פשרות.

קֻלְמוּסִי שׁוֹבֵר
אֶת שְׁתִיקַת
הַחַיִּים,
אֶת מַעֲטֵה שִׁכְבוֹת
ההַכַחְָשָׁה.
אֲנִי שׁוֹבֶרֶת שְׁתִיקָה.

אֲנִי חוֹסֶמֶת שְׁתִיקָה.
אֲנִי זוֹעֶקֶת
בְּדֶצִיבֶּלִים מְפַלְּחִים
קְרוּמֵי תֹּף.

(מתוך שוברת שתיקה)

כִּכְתֹבֶת אֵשׁ
נחֶרְַכתְּיִ
עַד כְּלוֹת
מסְרַָי

(מתוך כתובת אש)

"אהבתה לשפה העברית ולמילה הכתובה מורגשת ביתר שאת בספר זה, שבו שכללה את משחקי הלשון בשירה חופשית ואמיצה."
יאיר בן־חור, משורר ועורך שירה