"אִמָּא, יֵשׁ לִי שְׁאֵלָה".
"מָה, מְתוּקָה? תִּשְׁאֲלִי וְאֶעֱנֶה, יְקָרָה".
"אֵיפֹה אַבָּא שֶׁלִּי? לָמָּה הוּא לֹא בַּתְּמוּנָה?"
"הוֹ, גַּלִּי שֶׁלִּי, אַתְּ יַלְדָּה מְאוֹד נְבוֹנָה.
אֲנִי שְׂמֵחָה שֶׁאַתְּ שׁוֹאֶלֶת, פָּשׁוּט שְׁאֵלָה נֶהֱדֶרֶת.
בּוֹאִי, אֲסַפֵּר לָךְ סִפּוּר עַל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ, רוֹצָה?"
"כֵּן!" קָרְאָה גַּלִּי וְנִרְאֲתָה מְאוֹד מְרֻצָּה.