ארבעה מספרים מגוללים את קורותיה של משפחה שהייתה “ההבטחה  הגדולה“  של  דור  הצברים:  יעל,  יפהפייה  תל אביבית מרירה; אורי, פלמ״חניק שברא את עצמו מחדש; הבן  הראל  והבת  הילה.  כל  אחד  מהם  מספר  את  גרסתו בשפתו הייחודית, וכך נוצר מעין “רשומון“ משפחתי, אם כי כל סיפור מתמקד בחלק אחר של התקופה. יעל חושפת בגילוי לב את האגוצנטריות שאפיינה אותה ואת אורי, ואינה סולחת לו על כך שנטש אותה במחלתה. אורי רואה  בעצמו  קורבן  להתעללות  מתמשכת  שממנה  ניצל בנס, לדבריו. הראל מתאר בשפה מחוספסת ולגלגנית את קורותיו של בטלן מקצועי, שניצל קרובי משפחה ואחרים – עד שנרתם לטפל ביעל החולה עד ליום מותה. ואילו הילה מזגזגת בין ימיה כנערה בין ציפורניה של אמה ובין ההווה – שבו היא מוצאת מסתור בחיק משפחתה. האם היא היחידה שנותרה שפויה, או אולי היא סובלת יותר מכולם?הסיפור הוא “רומן מפתח“, השואב השראה מחיי המחברת.