דוברת השיר באישה פשוטה רושמת מילותיה בעיפרון דק שמאפשר לה מחיקות אין־ספור המורות על חוסר יכולתן של המילים לכלול את כל מה שהיא מוכנה לומר.
חייה עומדים עוד לפניה, אהבתה גדולה ואקט כתיבתה החפוז עדיין במיטבו. אין ספק שהדוברת בודדה ושמילותיה בודות מציאות ללילה שממנו היא מבקשת להסתייג.

הדוברת מעידה על עצמה:

אֲנִי אִשָּׁה פְּשׁוּטָה חֲרִישִׁית
אוֹסֶפֶת מִלּוֹתַי בִּכְמִיהָה כָּזֹאת
מִתְנַגֶּנֶת בַּחִבּוּר הַקַּדְמוֹנִי
גּוֹעֶשֶׁת כְּמוֹ נוֹלֶדֶת מִן הַיָּם
בִּתְשׁוּקָה גְּרַנְדִּיוֹזִית
קוֹלַעַת חֲרוּזַי בְּשִׁיר רוֹדֵף שִׁיר
מַאֲדִים בֵּין חֲרִיצֵי הלילה. (בית שני מתוך השיר "פיוט", עמוד 18).