הרעיון לכתיבתו של ספר זה עלה במוחי לפני שנים אחדות, כשביקשתי להעביר לילדיי ולנכדיי, לבני משפחתי, לחבריי הטובים ולמעוניינים, את סיפור חיי, החל מלידת הוריי בתימן ועד היום. בסיפורי האישי ראיתי גם ביטוי לנס תקומתו של עם ישראל בארצו ולקורות חייה של המדינה שבדרך, שביסודותיה שלובים אידאולוגיה וחזון לצד עבודה קשה ומפרכת.
האמנתי ואני עדיין מאמין כי יש בחיים דברים שלמענם ראוי להילחם. סברתי כי אין להגיע לכך באלימות או בביטויים של כעס ומתחים. תמיד עודדתי טיפוח של סובלנות ואהבת האדם תוך שמירה על כבודו, על מנהגיו ועל מסורות העבר שלו. קראתי לכל אחד, ובמיוחד למנהיגי המדינה, לשמור על השונה ועל האחר ולא לרמוס או להשפיל אותו ואת ערכיו.
במסגרת תפקידיי הציבוריים פגשתי אנשים רבים בעלי שיעור קומה, שהתוו את החזון ואת המעשה, מנהיגים שמהם שאבו הכול את השראתם ובזכותם צמחה הארץ לממדיה היום. לצערי היום המצב אינו כך, ובצמרת המדינה שולטים בעיקר הכוח, הכסף והשררה. דבר זה, לדעתי, אינו הכרח המציאות, ואני מאמין שאפשר לנהל את הדברים בצורה אחרת.

ליהודה שלום
עיינתי בספרך על הזיכרונות מתקופת פעילותך הציבורית ומההיסטוריה האישית שלך. הספר מרשים, יש בו עושר גדול של חומר. הכתיבה רהוטה. הסיפורים האישיים לרבות סיפור הלידה והעלייה מרגשים ומושכים את לב הקורא. הדיווחים על המאבקים הציבוריים מעוררים כבוד והערכה.
פרופ' שמעון שטרית

יהודה יקירי
אם אברך מישהו מהקרובים לי באמת – אברכו שיזכה לפעול עם אדם כמוך! מבחינה אישית; מבחינה מקצועית; מבחינת מסירות; מבחינת ידע; מבחינת נכונות לשאת באחריות; מבחינת נאמנות חברית ונאמנות לעניין. מכל הבחינות האלה זכני אלוהים לעבוד בחודשים האלה איתך – ועל כך אני מלא תודה – לך אישית ולחבר עוזרך. שוחחנו רבות – אך זאת אומר לך שלמדתי הרבה ורכשתי ידע – אך ועיקר – נהניתי לפעול איתך ובימנו אלה זה הרבה הרבה! שלך בתודה
מוטה גור