ספר זה מבוסס על סיפור אמיתי שקרה, כאשר בתה הקטנה של מחברת הספר לא הסכימה שתיקלע לה צמות, כי רצתה שיער חלק ותסרוקת כמו שאר הילדים בגן.
כדי לעזור לבתה, כתבה את הסיפור הזה.  היא אהבה מאוד לשמוע את הסיפור, ודרכו הבינה שהצמות הן דבר יפה ומיוחד.
המניעים שהביאו אותה לכתוב את הספר, מלבד כדרך להגשמה עצמית:
מצד אחד – הרצון להעביר לילדים ממוצא אתיופי וגם לילדים אחרים, המרגישים שונים במראם החיצוני, את החשיבות של קבלה עצמית.
ומצד שני – לומר לכלל החברה הישראלית, המורכבת מאוכלוסיות שונות, כי אם נלמד לקבל את השוני ולכבד את האחר, החיים יוכלו להיראות אחרת.
הסופרת, טובה גבייאו-מדהני, יוצאת אתיופיה. אם לשלושה ילדים,  בעלת תואר שני במנהל עסקים.