“חַג רוֹדֵף חַג, וּבוֹ הַפְתָּעָה מְזֻמָּנָה,
חַג רוֹדֵף חַג, וַאֲנִי רוֹנִיקִי לַעֲשִׂיָּה מְצַפָּה”.

רוֹנִי וְסַבְתָּא יוֹצְאוֹת לְמַסָּע מֻפְלָא שֶׁל אַהֲבָה, סִפּוּרִים וּמַטְעַמִּים.

הַמַּסְלוּל עוֹבֵר בֵּין חַגֵּי יִשְׂרָאֵל הַשּוֹנִים, וּמַזְמִין אֶת הַקּוֹרֵא לְהִצְטָרֵף
וְלַחֲווֹת אֶת הַטְּעָמִים, הַרֵיחוֹת וְהַסִפּוּרִים.
בְּשָׂפָה קוֹלַחַת, בְּחֵן וּבְהוּמוֹר פּוֹרֶשֶׂת הַמְחַבֶּרֶת עָפְרָה מַדְקֶר סִפּוּר שֶׁל תִּקְשֹׁרֶת בֵּין-אִישִׁית חַמָּה וּמְכִילָה בֵּין סַבְתָּא לְנֵכְדָתָהּ סְבִיב רֶצֶף חַגֵּי יִשְׂרָאֵל, וּמוֹסִיפָה בּוֹנוּס – מַתְכּוֹנִים קַלִּים לַהֲכָנָה משְׁתֶֻפתֶ.