דניאל בן השלושים ושמונה מתבונן בחייו בחוסר שביעות רצון ומחליט להופכם על פיהם.

"ממה אני בורח בעצם?" הוא שואל את עצמו, "לאן אני נס? מאין מגיע חוסר השקט שמתנחל בי ומניע את רגליי בתנועה תזזיתית בלתי פוסקת? אני מרגיש שאני חי ללא משמעות, ללא תנועות אמתיות. אני בבית – אוכל, ישן, משחק עם הילדים, מארח, רץ – עושה את כל מה שעשיתי תמיד, אבל פתאום אני מוצא את עצמי מותש, ובעיקר אבוד."

דניאל עוזב בפתאומיות את ביתו ואת אשתו וילדיו, ויוצא למסע רגלי עם חברו האבֵל שי.
במהלך המסע הוא פוגש את השדים שבתוכו ונאבק בהם, ממפה את רגשותיו לנועה אשתו ומתוודה על השבר שנוצר בין חברו למסע לבינו.

כיצד אדריכל מוכשר – איש משפחה מלא בעצמו – מעז להביט באומץ על מסלול חייו, לגלות חורים בנשמתו ולעשות מעשה.

המסע של דניאל הוא נקודת מפנה שאחריה דבר לא יהיה עוד כפי שהיה.