בַּבֹּקֶר כְּשֶׁקַּמְתִּי, גִּלִּיתִי הַפְתָּעָה:
עַל הַיָּד הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי צָמְחָהּ לָהּ נְקֻדָּה.

אֵיזֶה כֵּיף! נְקֻדָּה כָּזֹאת חֲמוּדָה,
עֲגֻלָּה, אֲדֻמָּה וּשְׁמַנְמַנָּה.

אַחַר כָּךְ נִבְהַלְתִּי נוֹרָא – אוּלַי זֶה רַק חֲלוֹם,
וְאֵין שׁוּם נְקֻדָּה?
שִׁפְשַׁפְתִּי חָזָק אֶת הָעֵינַיִם, וּבִמְקוֹם אַחַת – גִּלִּיתִי שְׁתַּיִם…
שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת אֲדֻמּוֹת וַעֲגַלְגַּלּוֹת, שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת כָּל כָּךְ יָפוֹת.