שפרה לא הייתה מסוגלת מעולם לשתף אנשים במה שעובר עליה ולחשוף את צפונות לבה. האדם היחיד שהצליחה לדבר איתו בחופשיות היה אחיה, שנהרג לפני יותר מעשרים שנה, כאשר הייתה בת 17. פסיכולוג, שאליו הגיעה בעקבות מחלתו של בנה הקטן, הציע לה שיטת טיפול ייחודית: הוא ביקש ממנה לכתוב לו מכתב אחרי כל פגישה איתו, שבו תבטא את כל מה שלא הצליחה להגיד במהלך הפגישה. הספר הנו אוסף המכתבים שכתבה שפרה במהלך הטיפול. דרך ההתכתבות החד צדדית הזאת נחשף סיפורה האישי והנוגע ללב בתוך כדי תהליך ההתמודדות שלה עם מחלת הסרטן של בנה, עם אירועים מעברה אשר עיצבו את חייה ואישיותה, ועם גילוי סוד משפחתי. הכתיבה אפשרה לשפרה לראשונה בחייה למצוא את קולה ולקבל תמיכה אמיתית לקשיים העצומים שהיא חווה.

הקריאה בספר זה, שנכתב בכישרון רב, נותנת תקווה לכל אדם – גם לזה אשר מתקשה לחשוף בפני אחרים את מה שמתחולל במוחו ובנפשו וממחישה שיש דרך ומוצא אף לאנשים בקרבנו שמרגישים "אילמים", ולכן כל כך בודדים.

תמר אהרוני הִנה דוקטורנטית בפסיכולוגיה באוניברסיטת באר-שבע, ועבדה שנים רבות במחקר בפסיכולוגיה של קבלת החלטות. זהו ספרה הראשון.