כְּבָר הַרְבֵּה זְמַן סַבָּא וְסַבְתָּא לֹא בָּאוּ לְבַקֵּר אֶצְלֵנוּ, וְגַם אֲנַחְנוּ לֹא בִּקַּרְנוּ אֶצְלָם.
כִּמְעַט כָּל יוֹם הֵם מִתְקַשְּׁרִים אֵלֵינוּ דֶּרֶךְ הַמַּחְשֵׁב בְּשָׁעָה קְבוּעָה אַחַר הַצָּהֳרַיִם,
וּכְשֶׁאֲנִי, עָמִית, אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה נֹעַם וַאֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה אוֹפִיר שׁוֹמְעִים אֶת הַצִּלְצוּל,
אֲנַחְנוּ רָצִים מַהֵר אֶל הַמַּחְשֵׁב.

מה עושים כאשר מתגעגעים אל סבא וסבתא, אבל הם אינם יכולים לבקר
בתקופת הקורונה? על כך תקראו בספר.

המחבר מאיר דוידוביץ', מהנדס במקצועו, סבא בחייו וילד בנפשו.