אביחי שמידט לוקח את הקורא למסע בלתי נשכח במכונת זמן לאורך כביש מוזנח ונעלם בחלקו. המסע משתרע על פני ארבעת אלפים קילומטרים של זיכרונות, חלומות ותקוות, ומתמקד בחיפוש אחר אמריקה של פעם, זו שדמותה הצטיירה לנו בספרים ובסרטים ההוליוודיים.

במהלך מסעו מציג שמידט אמריקה שונה מהתדמית שדבקה בה, של שפע וקידמה ושל "השמיים הם הגבול". בספרו זה, חלקים נרחבים של היבשת הנערצת נחשפים במערומיהם. זוהי אמריקה ששרויה בַצֵל, בחצר האחורית שנשכחה מלב. זוהי אמריקה מתפוררת ועצובה, זרועה בערי רפאים ובבתים רעועים, בחוות נטושות, בגרוטאות רכב ובכלים חקלאיים, במלצרים ומלצריות קשישים המתנהלים בכבדות בדיינרים מוזנחים של פעם. סיפוריו של שמידט מציגים את המציאות כפי שהיא. הוא אינו מנסה לייפות דבר, אך אינו מוותר על ההומור ועל החמלה שמלווים תמיד את כתיבתו.

המסע לאורך כביש 66 הוא מפה אנושית רקומה, ששזורים בה כאב וצחוק, פחד ואמונה לצד השלמה וקבלה. זוהי אינה אותה אמריקה שהוצגה לראווה כלפי שאר העולם כהתגשמותו של חלום אוטופי, ואולי, בעצם, היא מעולם לא הייתה כזו.

אולי מהות הכול מצטמצמת לאימרת המחבר: "תן לעצמך לשוטט כדי לפגוש בנשמה שלך."