"פסק זמן. אין תנועה. אין רגש. אין תמונה. אין עבר. אין עתיד. חור שחור ואתה באמצע. אין רואה. אין מראה. אין זמן. אין מקום. אין גבול. אין שלי. אין שייכות. יש יד האוחזת במאכלת. משוועת לתכלית. והיא קרֵבה אל הנער. מבקשת קץ. לא חשוב לאן. שיהיה גיהנום. הכול חוץ מכאן. ואין היא מסוגלת. קול עוצר בעדה. אל תשלח ידך אל הנער. ואל תעש לו מאומה. ונותרת משותקת היד. והופכת המאכלת לעפר. והקול נאלם. ואין הסבר. והזמן חוזר. ושוב תנועה…"

"גם כן ספר", ספרו הראשון של ערן שחר, הינו תשבץ שאינו עשוי  בהכרח שתי וערב, אלא מעין קווים מקבילים. אך כל קו מכיל סיפור שבאיזו שהיא צורה, גם אם מוזרה ומשונה, כה דומה לחברו.
בכתיבתו הישירה והאישית פורשֹ המחבר, פיסות אקראיות לכאורה, את סיפורם של מיקו ומוטי, של רומה הקטנה, שלו עצמו ואולי אף את סיפורנו אנו.
"גם כן ספר" הינו מסמך מעניין ומרגש, ולאחר שהקורא מתרגל  לסגנון המיוחד שבו הוא נכתב,  הוא מגלה בהדרגה שלא רק את סיפור המחבר הוא קורא – אלא גם משהו מסיפורו שלו…