“הִשָּׁאֲרִי אִתִּי עוֹד קְצָת
אֲנִי כְּמוֹ… בֶּן אָדָם בְּבֵית סֹהַר…“
בִּקֵּשׁ אָבִי בִּבְדִידוּתוֹ.
“אֵינֶנִּי יְכוֹלָה,“ סֵרַבְתִּי.
הוּא לֹא יָדַע דָּבָר עַל
הַכֶּלֶא שֶׁבְּתוֹכִי.