למי מאיתנו לא קרה שהבאנו את הילד הקטן אל הגן ונפרדנו ממנו כשדמעות בעיניו בעודנו ממהרים לעבודה. בספר "צנצנת הדמעות של דביר" מספרת מזל סבנר על הילד דביר שפותח את לבו בפני סבתו וחושף את סודו:

"סַבְתָּא, יֵשׁ לִי סוֹד לְסַפֵּר לָךְ…
…אֲנִי בּוֹכֶה הַרְבֵּה בַּגָּן."

אמא של דביר לוקחת אותו כל בוקר אל הגן, וכמו הרבה ילדים קטנים קשה לו להיפרד. יום אחד גילה דביר לסבתא: "אַתְּ יוֹדַעַת סַבְתָּא, אֲנִי בּוֹכֶה הַרְבֵּה בַּגָּן….. אֲנִי בּוֹכֶה כִּי אִמָּא מַשְׁאִירָה אוֹתִי בַּגַּן וְהוֹלֶכֶת לָעֲבוֹדָה. וְאָז אֲנִי מְאֹד עָצוּב…" סבתא שמעה את דבריו, חשבה וחשבה ומצאה עצה! מהו הפתרון המוצלח שמצאה סבתא? ואיך עזרה לנכדה הקטן להפסיק לבכות בגן? את זאת תגלו עם ילדיכם בין דפי הספר הנעים והלבבי.