אַבָּא יָצָא לָעֲבוֹדָה לִפְנֵי שֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי,
וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם אֵלָיו הִתְגַּעְגַּעְתִּי.
אִמָּא נִפְרְדָה מִמֶּנִּי בְּשַׁעַר הַגַּן,
כִּי הִיא עוֹבֶדֶת, וְאֵין לָהּ הַרְבֵּה זְמַן…
לָכֵן הִרְגַּשְׁתִּי קְצָת עָצוּב וּבוֹדֵד,
אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַגַּנֶּנֶת אוֹתִי נִסְּתָה לְעוֹדֵד.